משמעות הפילוסופיה היוונית (מה זה, מושג והגדרה)

מהי פילוסופיה יוונית:

הפילוסופיה היוונית או הפילוסופיה הקלאסית מכסים את תקופת המחשבה שהתפתחה ביוון העתיקה מהתקופה הקלאסית (499 - 323 לפנה"ס) ועד לתקופה ההלנית (323 - 30 לפנה"ס).

המילה פילוסופיה ממוצא יווני נטבעה לראשונה על ידי פיתגורס ופירושה "אהבת חוכמה" או "חבר חוכמה".

ולמה חשובה הפילוסופיה היוונית? מכיוון שהוא מהווה בסיס למחשבה המערבית הנוכחית.

מאפייני הפילוסופיה היוונית

מקורו של הפילוסופיה היוונית מהתקופה הקלאסית של הציוויליזציה היוונית העתיקה בין השנים 499 עד 323 לפני הספירה.

התקופה הראשונה נקראת התקופה הקוסמולוגית או הקדם-סוקראטית והיא מאופיין על ידי שימוש בחשיבה רציונלית כדי לפתור בעיות על הטבע, פירוש הדבר היה שימוש בתבונה, מחשבה, ידע וחושים, המכונים סמלי לוגו.

התקופה השנייה של הפילוסופיה היוונית מתמקדת בבעיות האדם בהן מתמודדים הרעיונות של הסופיסטים וסוקרטס.

הוויכוח הפילוסופי המאפיין תקופה זו מורכב מתורת היחסות או האוניברסליות של מושגים כמו טוב ורע.

במובן זה, הסופיסטים היו סקפטיים ויחסית, וטענו כי טוב ורע, למשל, תלוי בנקודת המבט של כל פרט. מצד שני, סוקרטס לימד שמושגים אלה אינם יחסיים אלא מוחלטים, וכי מגיעים לאמת באמצעות תהליך של שאלות ונימוקים.

הפילוסופיה הקלאסית מניחה את היסודות לשיח הפוליטי וההגיוני של המחשבה המערבית, המאופיינת בשימוש ברטוריקה (סופיסטים) ומאיוטיקה (סוקרטס).

תקופות הפילוסופיה היוונית

הפילוסופיה הקלאסית נחלקת בדרך כלל לשתי תקופות עיקריות: התקופה הקדם-סוקראטית ותקופת סוקרטס והסופיסטים.

תקופה קוסמולוגית או קדם-סוקראטית

הפילוסופים היוונים הראשונים נקראים קוסמולוגיים, מכיוון שהם מטילים ספק בתעלומות הטבע ובקוסמוס שהוסברו בעבר באמצעות מיתוסים (מיתולוגיה יוונית).

תקופה מוקדמת זו של הפילוסופיה היוונית, המכונה גם פילוסופיה פרה-סוקראטית, משתרעת על פני המאות ה -6 וה -5 לפני הספירה.

המטרה העיקרית הייתה החיפוש אחר העיקרון הראשוני, הייחודי והאוניברסלי שממנו נוצרו כל הדברים, אותם כינו ארצ'ה. חיפוש זה נעשה באמצעות ידע (לוגו), התחלת מחשבה רציונאלית.

הפילוסופיה הקדם-סוקראטית מחולקת לשני בתי ספר גדולים:

• בתי ספר מוניסטיים (המאה השישית לפני הספירה): בהיותו נציגיו החשובים ביותר תאלס ממילטוס, אנקסימנדר, אנקסימנס, פיתגורס, הרקליטוס מאפסוס, קסנופנס, פרמנידס וזינו מאליאה.
• בתי ספר פלורליסטים (המאה החמישית לפני הספירה): בהם בולטים אמפדוקלס, אנקסגורס, לאוציפוס ודמוקריטוס.

תקופת הסופיסטים וסוקרטס

במהלך המחצית השנייה של התקופה הקלאסית של יוון העתיקה, הופיעו הסופיסטים וסוקרטס (470 - 399 לפני הספירה), התלמיד האחרון של אנקסגורס. תקופה זו מאופיינת בדיונים העזים שלה על תפיסת הידע שבמרכזו האדם ולא הטבע.

הסופיסטים מלמדים להשתמש ברטוריקה כדי לשכנע ולשכנע, מכיוון שהכל יחסי ותלוי בטיעונים. נציגיה הבולטים היו:

• פרוטגורס: למי מיוחס הביטוי "האדם הוא המידה לכל הדברים". הוא היה יועץ של המלך פריקלס והאמין שהכל צריך להיות שימושי מבחינה חברתית.
• גורגיאס: טען שהכל כוזב.
• אנטיסטנס: תלמידו של סוקרטס, מייסד את בית הספר הציני. הוא היה המורה של דיוגנס מסינופה, ציניקן בולט.

מצד שני, סוקרטס לא הסכים עם הסופיסטים ואישר כי מושגים כמו טוב, רע וצדק הם מוחלטים, והגיעו אליהם באמצעות תהליך המכונה "השיטה הסוקרטית" המורכב משני שלבים: אירוניה ומייאוטיקה.

תהליך זה יסייע לחשיפת הסתירות וליצור ויכוח אינדוקטיבי באמצעות דיאלוג. סוקרטס לימד שחיים ללא שאלות הם חיים של בורות וללא מוסר.

תלמידי סוקרטס

האבולוציה של הפילוסופיה היוונית מבוססת על משנתו של סוקרטס באמצעות תלמידו: אפלטון (427-347 לפנה"ס). אפלטון ייסד לאחר מותו של סוקרטס בשנת 387 לפני הספירה. האקדמיה, המוסד בו יוכשר אריסטו.

אפלטון רואה שהדבר היחיד הנצחי והבלתי משתנה הוא עולם הרעיונות, תוך התחשבות בקיומם של 2 עולמות: העולם ההגיוני, החושים והמובן, זה של רעיונות. השתמש ב"מיתוס המערה "כדי להסביר כיצד החושים שלנו מטעים אותנו ומסתירים את האמת. זה ידוע גם בשם אידיאליזם אפלטוני.

הנציג האחרון של הפילוסופיה היוונית ככזה הוא תלמידו של אפלטון, אריסטו (384 - 322 לפנה"ס). הוא היה המורה של אלכסנדר הגדול משנת 343 לפני הספירה. וב- 353 לפני הספירה. מייסד את ה- Lyceum. אריסטו שונה מאפלטון על ידי שילוב רעיונות נטורליסטיים יותר, והגיע למסקנה שאנו תלויים בחושים ובניסיון ללמוד. זה ידוע גם בשם אינטלקטואליזם.

יתר על כן, אריסטו טבע את המונח eudaimonia שמשמעותו אושר, שהוא ראה בתכליתו של כל בן אדם.

תלמידיו האחרים של סוקרטס הקימו אסכולות בפילוסופיה היוונית אשר אישרו גם כי המטרה הסופית של האדם הייתה להשיג אושר. ביניהם, אנו יכולים להזכיר:

• בית הספר הציני: נוסד על ידי אנטיסטנס, הוא מתעב מוסכמות חברתיות וחומריות. הם נלחמים כדי לא להיות עבדים להנאות ומאמינים בחיים ללא מטרות.
• בית הספר לגינה: נוסד על ידי אפיקורוס בשנת 306 לפני הספירה מאשר כי ניתן להגיע לאושר באמצעות היעדר דאגות, ללא חשש ממוות ודרך הנאה הנשלטת על ידי זהירות.
• בית הספר הסטואי: שנוסדה על ידי זינו מסיטיו והושפעה מהציניקנים, היא מאשרת כי האושר נמצא באמצעות קבלת הגורל והחובה.
• בית הספר הספקני: Pyrrho de Elis מושפע מהסטואיקים ומאשר כי האמת אינה קיימת ואושר נמצא בהימנעות משיפוט, ואדישות היא האידיאל.