הקרנבל זהו הפסטיבל הפופולרי שמתקיים בשלושת הימים שקדמו לקראת הצום. זהו פסטיבל עתיק, המתוארך ככל הנראה לימי הביניים האירופיים, המורכב מהתלבשות, עריכת תהלוכות, שירה, להקות, ריקודים והתמכרות לכל מיני עודפים.
מקורו עשוי להימצא ברומא העתיקה, שם בתקופת פסטיבלי סטורנליה היה מרחב של כאוס, אי סדר וסאטירה, בדומה לבקצ'נליה של היוונים, שם עודף היה סדר היום.
המסורת של לבוש או לכסות את הפנים בשלב זה מגיב בדיוק לצורך לשמור על אנונימיות על מנת להניח בצד פורמליות וכללים ולהתמכר לאקסטזה, בניגוד לתקופה המאוחרת יותר של התענית, בה נהוג להתנזר.
הנה כמה מהסיבות שבגללן אנחנו מתחפשים לקרנבל.
להיות אחרים
אנו מסווים את עצמנו להיות אחרים, להפוך לרגע לזה או לזה שאנחנו הכי משתוקקים אליו או דוחים. לעשות צחוק מאחרים. לעשות צחוק מעצמנו.
להינות
להתחפש זה גם משחק. אנו מתיימרים להיות אלה שהיינו רוצים להיות או שאפילו בסיוטים הגרועים ביותר לא היינו מעזים להיות. ומשחק הוא תמיד אמנות יצירתית, בה אנו מדמיינים מה היינו עושים אם היינו אלה שרצינו להיות.
ראה עוד אודות קרנבל.
להתחבר
בקרנבל אין גבולות חברתיים. אנחנו יכולים לצחוק וליהנות עם כולם. התחפושת מאפשרת שעוד רגע נוכל לרקוד עם ראש עיריית העיר מבלי שנבין זאת. זהו, אם כן, זמן להשתחרר מנורמות חברתיות ודעות קדומות וליהנות ממגע חגיגי עם האחר.
לשבור את הכללים
התחפושת מאפשרת גם לשחק עם התפקיד שלנו: אנחנו לא קשורים לאישיות שלנו, ולכן אנחנו יכולים לשחק כדי להיות מלך חסר רחמים או ליצן חסר חן, ליצן עצוב או גיבור על פחדני. בימי הביניים, דווקא הקרנבל אפשר לפשוטי העם ולאריסטוקרטיה להתערבב.
לעשות את מה שלעולם לא היינו עושים
אנו מתחפשים כי רק אז אנו מעיזים לעשות דברים שאחרת לא היו מתקבלים על הדעת. לפעמים אנחנו מתלבשים כגיבור-על, לפעמים כנבל, תמיד משחקים כדי לחלום להיות זה שאיתו, במובן האינטימי שלנו, אנו מזדהים. האנונימיות מאפשרת לנו גם לבטל עכבות, לרקוד, לשיר ולחגוג כמו שלא היינו עושים. בקרנבל מותר לכל מיני עודפים.
