מה זה שפה:
שפה היא מערכת סימנים שדרכה אנשים מתקשרים זה עם זה. סימנים אלה יכולים להיות נשמעים (כגון דיבור), גופני (כגון מחוות) או גרפיים (כגון כתיבה).
במקורו האטימולוגי, המונח שפה מגיע מלטינית לינגואה, הקשורים לאיבר "הלשון". לינגואה קשור גם ל לינגר, שפירושו 'ללקק'.
בהרחבה, המילה שפה משמשת גם להתייחס לכל מיני מערכות אותות המאפשרות לנו להבין נושא מסוים או להעביר מסר. למשל, השפה המוסיקלית, שיש לה מערכת כתיבה משלה.
למרות שבדרך כלל משתמשים במילה שפה בכדי להתייחס ליכולת התקשורת בין בני אדם, מחקרים שנעשו לאחרונה מצביעים על כך שלמינים מסוימים יש גם קודי תקשורת באמצעות סימנים קוליים וגופניים.
פונקציות שפה
באופן כללי ניתן לומר שתפקיד השפה הוא לאפשר תקשורת בין הנושאים, בין אם מדובר ברעיונות, תחושות או תחושות. השפה תורמת, בדרך זו, ללמידה חברתית ולבניית תרבות משותפת.
מנקודת מבט מיוחדת על האופי האולטימטיבי של השפה האנושית, ניתן להבחין בין פונקציות שונות. למעשה, תפקידי השפה נחקרו בהרחבה. ידועות לפחות שש פונקציות עיקריות:
- פונקציית ערעור: מתרחש כאשר השולח מצפה לתגובה מהמקבל.
- פונקציה פאטית או מגע: זה המאמת את הקבלה או ההבנה של הודעה שהתקבלה.
- פונקציה ייחודית, מייצגת או אינפורמטיבית: הכוונה היא לתת מידע בנושא מסוים.
- תפקוד רגשי, אקספרסיבי או סימפטומטי: נסו לבטא מצבי רוח, רצונות וכו '.
- פונקציה פואטית או אסתטית: מתרחשת כאשר המטרה היא לבנות נאום שהושג בצורה רשמית.
- פונקציה מטאלית: זה כאשר משתמשים בשפה כדי להסביר את עצמה, כמו דקדוק.
מאפייני שפה
כתופעה אנושית, כמה מהמאפיינים העיקריים של השפה הם הבאים:
- זו יכולת מולדת של האדם.
- לכן, זה אוניברסלי.
- זה רציונלי.
- בצורותיו הקונקרטיות, השפה נלמדת בתוך תרבות ו / או דרך חוויה.
- זה נובע מתהליך קידוד.
- היא נובעת מן המוסכמה החברתית ובמקביל דורשת הבנה של אמנה.
- זה בא לידי ביטוי באמצעות צלילים, סימנים גרפיים ו / או סימנים גופניים.
- זה מאפשר חילופי מידע בין שני אנשים או יותר.
- הוא גמיש, כלומר הוא משתנה בהתאם לשינויים בסביבה החברתית-תרבותית.
סוגי שפות
ישנן מספר דרכים לסווג את השפה, תלוי באזור העניין. בואו נכיר את החשובים ביותר.
על פי מצב התקשורת
- שפה מילולית: מתייחס לכל צורות השפה שעושות שימוש במילה. מבין:
- שפה מדוברת
- שפה כתובה (סימנים גרפיים)
- שפה לא מילולית: הוא מקיף את צורות השפה שבאות לידי ביטוי באמצעות משאבים שאינם המילה:
- שפת פנים לא מילולית: מתייחס למחוות פנים שמתקשרות לרושמים או מצבי רוח. למשל, החיוך כאינדיקטור לאהדה.
- שפה או שפת גוף לא מילולית קינזית: מתייחס לפעולות הגופניות שמעבירות מסרים. לדוגמא, דרכי הישיבה השונות או סידורן של הידיים במהלך שיחה (זרועות שלובות, שתי זרועות מושטות, רגליים פתוחות או סגורות וכו ').
- שפה פרובי-לא מילולית: שפה פרוקסמית מתייחסת למשמעות הניתנת לשימוש במרחב הפיזי ולמרחק בין הנבדקים במהלך פעולת התקשורת. לדוגמא, בין שני אנשים הקשורים להשפעה, קרבה מבטאת אינטימיות. כאשר שני אנשים נמצאים במערכת יחסים היררכית או רחוקה, קרבה יכולה לבטא הטרדה.
על פי ההקשר החברתי או דרך הביטוי
בהתאם להקשר החברתי בו מתרחשת השפה, הדובר עשוי להשתמש בשפה פורמלית או בשפה טכנית. בואו נסתכל על כל אחד מהם בנפרד.
- שפה יומיומית או שפה בלתי פורמלית: זה זה שמשמש בתקשורת בין אישית בהקשרים של אמון ואופקיות של יחסים חברתיים. למשל, בין המשפחה או מעגל החברים. הם דורשים שימוש בשפה הסטנדרטית. אנו מדברים גם על שפה מדברת, שבה מקובל השימוש באונומטופאה, משפטים קצרים, חזרות, יתירות, בין היתר.
- שפה רשמית: זה הנוגע לטיפול באדיבות בהקשרים שבהם קיימת היררכיה או בה נושאים מקימים תקשורת לראשונה. סוג תקשורת זה מבקש להבטיח קליטה טובה למסרים המועברים.
- שפה טכנית: זוהי השפה האופיינית לתחום מסוים (אקדמי, מוסדי, עבודה) או שפה המתמחה בנושא (שפה מדעית, פוליטית, כלכלית) שהשימוש בה תכוף בקרב חברי קהילה מקצועית מסוימת.
שפה דנוטיבית וקונוטטיבית
שפה דנוטטיבית היא אותה שפה המשמשת לביטוי הדברים בצורה ברורה מבלי להשתמש בשום סימבולוגיה. שפה דנוטיבית מתייחסת לעובדה, סיטואציה, נתונים באופן ישיר.
מצד שני, שפה קונוטטיבית היא שפה שמתקשרת למידע, רגשות בצורה פיגורטיבית או סמלית כמו "אין שום נזק שלא בא".
